פסק-דין בתיק ת"ק 19278-04-11

1.       התובע הגיש נגד הנתבעת תובענה כספית לתשלום סך של 13,900 ש"ח. עיקר טענתו בכך שביום 24.3.2011, עת סר למרכז השירות של הנתבעת והודיע על אובדן המכשיר הסלולרי שברשותו, נדרש לשלם השתתפות עצמית בסך 1,690 ש"ח על-מנת לקבל מכשיר אחר חלף זה שאבד. עוד טען התובע שהוא משלם לנתבעת תשלום חודשי בסך 99 ש"ח עבור המכשיר שרכש ממנה, אשר מזכה אותו במכשיר חדש במקרה של אובדן המכשיר הקיים ללא חיוב בהשתתפות עצמית. הוסיף התובע והטעים שנאלץ לרכוש מכשיר חלופי לזה שאבד (להלן המכשיר החלופי), אלא שהנתבעת סירבה לספק כרטיס SIM למכשיר החדש ועל כן אבדה יכולתו להשתמש במכשיר ולהפיק ממנו הנאה.

2.       הסכום שנתבע כלל מרכיבים אלה: 500 ש"ח בגין נסיעות והפסד ימי עבודה; 2,000 ש"ח בגין טרדה, טרחה ועוגמת נפש; 3,600 ש"ח בשל אובדן הנאה וערך המכשיר; 1,800 ש"ח בגין רכישת מכשיר חלופי; 5,000 ש"ח בשל הפרת הסכם ללא הוכחת נזק ו- 1,000 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד וייעוץ משפטי.

3.       מנגד הטעימה הנתבעת שגרסת התובע אינה אמת הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי: ראשית, מכשירו של התובע לא אבד; ביום 24.3.2011 פנה התובע למרכז שירות של הנתבעת כשבידו המכשיר ובפיו טענה שהוא אינו תקין. שנית, בו ביום שדרג התובע את המכשיר הישן שבידו ורכש מהנתבעת מכשיר חדש מסוג אחר במסגרת מבצעיה של הנתבעת. שלישית, בעת שרכש את המכשיר המקורי פרס התובע את התשלומים בגינו לתקופה בת 36 חודשים כך ששילם לנתבעת מדי חודש בחודשו 92.28 ש"ח, כשתשלום זה אינו כולל השתתפות עצמית מכל סוג שהוא. לבסוף, על-פי תנאיו של הסכם ההתקשרות עליו חתם התובע הוא זכאי לשירות תיקונים כולל כנגד תעריף שנקבע בהתאם למכשיר שברשותו. מדובר בסכומים נמוכים באופן משמעותי מהסך של 1,690 ש"ח.

4.       ביום 19.3.2012 שמעתי את עדות התובע מזה ואת עדות עובד הנתבעת מר יעקב אמסלם מזה. מר אמסלם נמנה על עובדי הנתבעת שטיפלו בתובע בקשר עם פנייתו לקבלת שירות ביום 24.3.2011. לאחר שמיעת העדויות מצאתי שיש להעדיף ללא עוררין את גרסת הנתבעת על-פני גרסת התובע. להלן יובאו הטעמים לכך.

(א)     טענת הנתבעת לפיה מכשירו של התובע לא אבד כנטען על-ידו, אלא דווקא היה בנמצא ונמסר לנתבעת לתיקון במועד שנזכר בכתב-התביעה, נתמכת במסמכים שהציגה הנתבעת [ר' נספח ה1 לכתב-ההגנה]. יש בכך כדי ללמד על אמינותו של התובע.

(ב)     בכתב-התביעה טען התובע שעקב ההתנהלות שייחס לנתבעת נבצר ממנו להפיק הנאה מן המכשיר שברשותו או להשתמש בו. נוכח טענת הנתבעת לפיה רכש התובע ממנה מכשיר חלופי שלא הייתה מניעה להשתמש בו עומת התובע עם טענתו בדבר אובדן הנאה ושימוש; תגובתו הייתה שאינו יודע מדוע כתב בא-כוחו את הדברים בכתב-התביעה.  התשובה מדברת בעד עצמה ומעידה על מידת הרצינות של טענות כתב-התביעה.

(ג)      התובע לא ידע ליתן מענה מבורר לכך שיצר נזק נטען בסך 13,900 ש"ח, כאשר גם לשיטתו שלו יכול היה להימנע מכך בתשלום 1,690 ש"ח לנתבעת ולאחר מכן לתבוע ממנה את השבתו. לדבריו נהג כך כי צריך ללמד את הנתבעת לקח.

(ד)     נתתי אמון בעדות מר אמסלם לפיה התובע לא נדרש בשום שלב לשלם סך של 1,690 ש"ח בגין השתתפות עצמית וכי במועד הרלוונטי היה החיוב המרבי אצל הנתבעת בסעיף זה, בגין המכשיר היקר ביותר המשווק על-ידה, סך של 1,300 ש"ח. יתרה מכך, גרסת הנתבעת לפיה התשלום החודשי בו נשא התובע לא כלל דמי השתתפות עצמית במקרה של אובדן מכשיר, וכי התובע נדרש לשלם דמי השתתפות כאלה בהתאם לסוג מכשירו, מעוגנת כדבעי במסמכי ההתקשרות בין הצדדים שהוצגו במצורף לכתב-ההגנה.

לא הוכח אפוא שהנתבעת הפרה איזו מהתחייבויותיה כלפי התובע.

5.       לאימות סכומי התביעה לא הוצג מסמך כלשהו. כתב-התביעה הוגש כשהוא נטול נספחים.  טענות התובע לנזק שנגרם לו נטענו מהשפה ולחוץ; התובע, שהוא "המוציא מחברו", לא נשא בנטל להוכיחם ולו גם לכאורה. בתוך כך לא הובאה ראיה לאובדן ימי עבודה ולמעשה כלל לא הוכח שהתובע מחזיק במשרה כלשהי. לא הובאה ראיה לביטול זמן או להוצאות נסיעה שהיו נחלתו של התובע, לא כל שכן כאלה שנגרמו לו מחמת התנהלות כזו או אחרת של הנתבעת.

לא הובאה ראיה לכך שהתובע נשא בתשלום שכר-טרחה בגין הגשת התביעה, שכר שממילא אינו נפסק בהליכים כגון דא. בית-המשפט לתביעות קטנות מאפשר לאזרח להביא לבירור תביעות בעניינים המסורים לסמכותו מבלי שזה יידרש לשאת בעלות הכרוכה בתשלום שכר-טרחת עורך-דין [ת"ק (ת"א) 2504/06 וינקלר נ' פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ (טרם פורסם, 8.2.2007)].

נוכח עדות התובע ברי שהוא אינו זכאי לפיצוי בגין אובדן הנאה ושימוש במכשיר. התביעה לפיצוי בסכום כללי ללא הוכחת נזק בשל הפרת חוזה אינה עולה בקנה אחד עם התביעה לנזק ספציפי שנגרם, כך לטענת התובע, בשל אותה הפרה עצמה - הפרה שממילא לא הוכחה.

6.       יפים בהקשר זה דברים שנאמרו בת"ק (רח') 1656/09 שמעוני נ' חברת פלאפון תקשורת בע"מ (טרם פורסם, 22.10.2009), אליהם הפנתה הנתבעת:

התובע עשה לעצמו מלאכה קלה מדי בהגישו התביעה, כפי שהגיש ותובע כזה לא יכול לצפות, שבית המשפט יעניק לו סכומים הנתבעים על ידו רק משום שכך כתב אותם בתביעתו. התובע לא צירף אף ראיה לכתב התביעה על מנת לתמוך בטענותיו. [...] תובע המגיש תביעה לבית המשפט חייב לדעת, שהוא בבחינת המוציא מחברו ולכן עליו להיכנס לפירוט העובדות ועליו להוכיח את העובדות על ידי הבאת ראיות התומכות בגירסתו.

          שערי בית-המשפט לתביעות קטנות פתוחים לפני צרכן שנפגע פגיעת אמת ואוזניו של היושב בדין קשובות לטענת עוול שנגרם לצרכן אגב יחסיו עם ספקים ונותני שירותים. לתכלית זו הוקם בית-המשפט לתביעות קטנות [רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ בסע' 7 והאסמכתאות שם (טרם פורסם, 17.3.2009)]. כאשר מתחוור, לאחר שמיעת ראיות, שצרכן פלוני עשה שימוש לרעה בהליכי משפט והגיש תובענה שאין בה כל ממש מן הצד העובדתי יש ליתן לכך ביטוי לא רק בדחיית התביעה אלא גם בפסיקת הוצאות הולמות.

7.       נוכח האמור לעיל נדחית התובענה. התובע ישלם לנתבעת את הוצאות ההליך בסך 1,000 ש"ח תוך 30 יום מן המועד בו יומצא לו פסק-הדין. לא ישולם הסכום במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

ערעור לבית-המשפט המחוזי, לאחר נטילת רשות, תוך 15 יום.

המזכירות תמציא את פסק-הדין בדואר רשום.

ניתן היום,  כ"ה  אדר תשע"ב, 19 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: